פסק-דין בתיק ע"א 6136/05

כללי

1.       ערעור, וערעור שכנגד, על פסק-דינו של בית-משפט השלום (כב' השופט ר' יעקובי) בת"א 9931/99, לפיו נפסקו למשיב פיצויים בסכום כולל של 262,494 ש"ח, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה שארעה ביום 13.10.97 (להלן: התאונה).

          התאונה ארעה למשיב, יליד 5.8.58, בעת עבודתו ליד מכונה, ביום 13.10.97, במפעלה של המערערת מס' 1, רב בריח טכנולוגיות בע"מ (להלן: רב בריח), עת היה כבן 39 שנה.

פסק הדין נשוא הערעור

2.       בית-משפט קמא קבע ממצאים עובדתיים באשר לנסיבות אירוע התאונה, לפיהן התאונה אירעה במהלך עבודתו של המשיב על מכונת חירוץ ידנית במפעל רב בריח (להלן: המכונה), באופן הבא: במהלך עבודת המשיב על המכונה, ניתז אל עינו של המשיב נוזל אמולסיה. בתגובה, ובניסיון להפסיק את הזרם, שלח המשיב את ידו אל מפסק ההפעלה ובמקום ללחוץ על מפסק המזרים את המים, לחץ בטעות על מפסק ההפעלה. כך נפגעה ידו הימנית, ואצבעו השנייה ביד זו נקטעה.

          המדובר במכונה המוציאה "אמולסיה", שהיא תערובת של שמן ומים המשמשת לניקיון המכונה ולשימון חלקיה הנעים. התערובת מוזרמת באמצעות צינורות על גבי הסכינים הנעים של המכונה.

המשיב היה עסוק בניקוי המכונה. הוא הבחין כי יש סתימה בזרימת האמולסיה ולכן כיבה את המכונה, ניקה את החלק שסבר כי גרם לסתימה, וכאשר לחץ על כפתור הזרמת האמולסיה, ניתז זרם אמולסיה לתוך עינו.  תוך כדי בהלה ומתוך ניסיון להפסיק את זרם האמולסיה, טעה המערער ולחץ על כפתור הפעלה וכך נפגעה ידו ונקטעה אצבעו.

3.       בשאלת האחריות קבע בית-משפט קמא, כי אחריותן של המערערות היא מלאה, בלא הטלת אשם תורם על המשיב. המערערות ביקשו להיבנות על קיומן של סתירות בגרסת המשיב, טענות שנדחו על-ידי בית-משפט קמא, אשר ייחס את הסתירות לקשיי השפה של המשיב.

4.       הערכת נזקי המשיב בפסק הדין נשוא הערעור, נקבעה כדלקמן: בהליך בפני בית-משפט קמא לא הייתה מחלוקת כי למשיב נכות רפואית צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 15%, עקב קטיעת האצבע השנייה ביד ימין, שהיא ידו הדומיננטית.

          בתחום הנוירולוגי מונה, בהסכמה, מומחה מטעם בית המשפט, שקבע בחוות-דעתו (עליה נחקר) כי למשיב נכות צמיתה בשיעור 5%, המורכבת מנכות בשיעור 4% בגלל תגובה נפשית, ומנכות בשיעור 1% עבור הפרעת תחושה בגדם. יחד עם זאת, קבע בית-משפט קמא, כי לנכות הנוירולוגית לא ינתן משקל לצורך הפיצויים שייפסקו, זאת משום שהנכות בגין הגדם הפכה לבלתי רלבנטית לאחר הניתוח שעבר המשיב, ומשום שהנכות הנפשית שנקבעה על-ידי המומחה המוסכם לא הייתה בתחום מומחיותו.

          לפיכך, נקודת המוצא לצורך פסק הדין הייתה נכות רפואית בשיעור 15%.

הטענות בערעור

5.       לשיטת המערערות, טעה בית-משפט קמא בחיוב המערערות, תוך דחיית גרסתן ומתן משקל מוטעה לחוסר מהימנות המשיב. ביחס לקביעות העובדתיות בפסק הדין טוענות המערערות, כי שגה בית-משפט קמא בכך שפסק כי לא היו שלטי אזהרה ביחס למכונה במקום העבודה, משום שהמכונה לא הייתה מגודרת; הגידור היחיד שנדרש בנסיבות הענין הוא כיסוי כפתור ההפעלה; ההדרכה שניתנה למשיב על-ידי רב בריח לא הייתה מספקת, וכי אין די בתקופת ניסיונו הקודם של המשיב, פרק זמן בן כשנה, על מנת להוביל לקביעה כי היה לו הניסיון הדרוש ביחס לתפעול המכונה; ולא יוחס כל אשם תורם למשיב. בנוסף, מופנה הערעור כנגד סכומי הפיצוי שנפסקו למשיב בראשי הנזק השונים.

המשיב הגישו מצידו ערעור שכנגד, ובו טען כנגד קביעת שיעור נכותו, חישוב הפיצויים המגיעים לו, קביעת הסכומים אותם יש לנכות מסכומי הפיצויים שנפסקו, ושלילת הפיצוי בראשי נזק כמו עזרת צד שלישי.

דיון

6.       עיקר חיציהן של המערערות מופנה כנגד קביעותיו של בית-משפט קמא בעניינים עובדתיים, לגביהם מצווה ערכאת הערעור לנקוט משנה זהירות בהתערבותה בהם. הטעם העיקרי לכלל על-פיו נמנעת ערכאת הערעור, בדרך כלל, מהתערבות בממצאים העובדתיים של הערכאה הראשונה, נגזר מיתרונה של הערכאה הראשונה להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדויות שהושמעו לפניה (ראה ע"א 496/89 אל קאלאב ואח' נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב ואח',פ"ד מה(4, 343, 247). השופט קמא שמע את הראיות, התרשם מהעדים וקבע את קביעותיו העובדתיות על יסוד הראיות שהובאו לפניו. אין אנו סבורים כי יש מקום להתערב בהן (ראה: ע"א 444/94 אורות ייצוג אומנים והפקות נ' עטרי גלי, פ"ד נא(5) 204).

          בחנו את ממצאי הערכאה הראשונה ואת טענות הצדדים לגופן, ונחה דעתנו כי עיקר הממצאים העובדתיים אותם קבע בית-משפט קמא, מבוססים על חומר הראיות, ואין מקום לשנות ממה שקבע בית-משפט קמא, בכל הקשור לנסיבות קרות התאונה כתאונת עבודה שנגרמה למשיב, כתוצאה מהפעלת המכונה במפעלה של רב בריח. בית-משפט קמא שקל את גרסאות הצדדים והסתמך בקביעתו זו על העדפת הגרסה הנוחה יותר למערערות, שנכללה במוצג נ/8, תחקיר קצין הבטיחות של רב בריח. על יסוד גרסה זו ביסס בית-משפט קמא את הדרוש לקביעותיו בענין המכונה, נסיבות קרות התאונה, וביסוס אחריות וחבות המערערות בגין התאונה.

ב"כ המערערות סבור כי בנסיבות אירוע התאונה היה מקום להטיל אשם תורם על המשיב. לגרסתו, המשיב לא היה צריך להפעיל את כפתור האמולסיה טרם סגירת המכסה על המכונה, ומכאן אשמו התורם.

          לא ראינו לקבל טענה זו. המשיב הסביר כיצד תיקן את המכונה כאשר התקלה הייתה בזרימת האמולסיה. לאחר שלסברתו תיקן את הליקוי, ביקש לבדוק זרימה זו והפעיל את כפתור האמולסיה טרם סגירתו את המכונה, כדי לראות אם התקלה תוקנה. או-אז פרצה האמולסיה ונתזה לעינו, ותוך כדי בהלה על מנת להפסיק את זרימת האמולסיה, לחץ המשיב על כפתור ההפעלה במקום ללחוץ על כפתור הפסקת הזרימה.הכפתורים סמוכים זה לזה.

          אין במעשהו של המשיב, אשר ביקש לבדוק אם תיקון הסתימה צלח והפעיל את זרימת האמולסיה, משום רשלנות. זוהי פעולה המתבקשת לביצוע לאחר תיקון, טרם סגירת המכונה. אם היה מגן על כפתור ההפעלה למניעת הפעלה בלתי מכוונת, התאונה לא הייתה נגרמת.

          המסקנה היא, כי אין מקום להתערבותנו בשאלת האחריות, כמו גם ביחס לקביעה השוללת את קיומו של אשם תורם מצד המשיב. ראה לענין אחרון זה את אשר נפסק בע"א 453/72 ג'רבי נ' רשות הגנים הלאומיים,פ"ד כח(1) 198, 199; ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' א' מרציאנו ואח'וערעור שכנגד, פ"ד לו(2) 592, 603-604; ע"א 240/87 קריכלי נ' א.פ.ל. בע"מ,פ"ד מג(3) 507, 511-512; ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, בעמ' 232 וההפניות שבו; ע"א 3769/97 דהן שמעון נ' אביבה דני, פ"ד נג(5) 581, 587-588).

7.       ראינו להתערב  בחלק מראשי הנזק אשר נפסקו על-ידי בית-משפט קמא.

הפסד השתכרות לעבר

8.       בית-משפט קמא קבע (סעיף 30 לפסק הדין), כי המשיב השתכר עובר לתאונה כ-6,600 ש"ח ברוטו לחודש, ו"סכום זה הועמד במידוד למועד פסק הדין על כ-8,000 ש"ח". השופט קמא ראה לנכון לפסוק 6 חדשי אי כושר, בסך של 60,000 ש"ח למועד פסק הדין, לאחר מכן המשיב היה במאסר מספר חודשים ובית-משפט קמא לא פסק לו הפסד שכר בגין פרק זמן זה. עבור יתרת התקופה פסק בית-משפט קמא סך של 90,000 ש"ח באמרו, כי נקודת המוצא היא ירידה בהשתכרות בשיעור 15%.